חוויית הזכירה של היחיד

מי אנו בלי הזיכרונות שלנו ? אדם ללא זיכרונות הוא אדם ללא זהות וללא תחושת עצמי . לכן לא מפליא לגלות , שטבעי לנו לגמרי , ואולי אף הכרחי לנו להאמין , לחוש ולחשוב שאין כלל ספק בדבר ערך האמת של מה שאנחנו זוכרים . אני יכולה לדמיין את עצמי אומרת לאמי תוך כדי ויכוח על אירוע שקרה עשרות שנים קודם לכן : אבל אימא ! בטח שהייתי בטקס חלוקת התעודות של כיתה א ' ! אני זוכרת את זה כאילו זה היה היום ! זה היה אחר הצהריים , בגבעת דונדיקוב , ברחוב יעקב , בחצר הגדולה של בית דונדיקוב , תחת העצים הגבוהים ... וכולנו היינו לבושים לבן ... ואני זוכרת כמה נעים היה שם , כשהרוח הקלה וקרני השמש התערבבו עם הצל הנעים של העצים ... וגם את בעצמך היית שם ! אכן , חוויית הזכירה מעניקה לנו תחושה של אמת היסטורית בלתי -ניתנת לערעור . וגם לא קשה להבין זאת : אם אישיותנו ועצמיותנו בנויות מחומרי זיכרונותינו , ערעור על זיכרון הוא בבחינת ערעור על מהות אישיותנו , על הקוהרנטיות של תפיסת - העצמי שלנו ועל יכולת האוריינטציה שלנו בחיים . זאת ועוד : ערעור על ערך האמת של זיכרונותינו עלול לאיים על הבסיס התכליתי של סגנון החיים שלנו , כי המטרה המ...  To the book