מטרתיות במקום סיבתיות

נקודת המוצא לדיון שלנו היא גישתו הטלאולוגית של אדלר להבנת האדם , גישה שאותה אימץ מהגותו של קאנט . כשאנו נוקטים גישה סיבתית להבנת תופעה אנושית כלשהי , אנו שואלים " למה זה קרה ? מה הגורם ? " , כלומר אנו מחפשים בעבר את הגורם או את הסיבה למה שאנו רואים בהווה . נניח למשל שתומר , איש עסקים בראשית דרכו , צובר משיכת - יתר ענקית בפרק זמן קצר . אם אנו מחפשים הסבר סיבתי לכך , נצטרך לברר מה קרה קודם לכן בחייו שיכול לשמש בסיס להשערה סיבתית על מה שמתחולל עכשיו . הסבר כזה יכול להיות משהו כמו : " מה הפלא ? אימא שלו שמרה על כל גרוש , אז עכשיו הוא חוגג את החופש ! " או : " מה הפלא ? אבא שלו היה נער שעשועים פרוע , ועכשיו גם לו אין גבולות ! " מנקודת מבט אדלריאנית , אין כל דרך לדעת איזו מן ההשערות נכונה , כי איננו יכולים ללכת לאחור בזמן ולהשיג עדויות לבחירה של תומר לנהוג כמו אביו , או להפך - כמו אמו . כלומר , אין לנו יכולת לבסס קשר סיבתי בין הבחירה בהווה לבין הבחירה בעבר . זאת ועוד , הקביעות שעליהן ההשערה הסיבתית נשענת - " שמרה על כל גרוש " ו " נער שעשועים פרוע " - הן פרשנויות סובייקטיביות בעליל . לעומת זאת...  To the book