|
|
הרקע התיאורטי של סוגת ייצוגי מיעוטים הסתמך על גישות ביקורתיות שלפיהן המציאות המשתקפת מאמצעי התקשורת מפיצה את ייצוגי המציאות הרצויים למעמד השליט . אופני סיקור השביתות באמצעי התקשורת מתאימים במיוחד להדגמת האופן שבו אינטרסים כלכליים של המדינה , כשלוחה של בעלי הון , מבוטאים באמצעות הסיקור העיתונאי . התקשורת משלבת ידיים עם המעסיקים , העובדים מוצגים כמתלהמים וראשי האיגודים כמושחתים , וכך מנותבת אהדת הקוראים להתרחק מן השובתים . נשאלת אפוא השאלה , מה יכול להסביר שינוי במסגור זה , כאשר לפחות למראית עין לא נראה שינוי מקביל ביחסי הכוחות בשוק העבודה ? מי שמחזיק בעמדה כי התקשורת היא סוכנת של הממשל ובעלי ההון צריך לראות את הסיקור האוהד של שביתת המורים כחלק מחידה ( אניגמה ) רחבה יותר של קיומם ואף שכיחותם הרבה של תכנים המבקרים את הממשל באמצעי התקשורת . בשנים האחרונות מהווה העיתונות הישראלית זירה של ביקורת חריפה בעניינים , כגון : תנאי העסקתם של עובדי קבלן , רווחי התיווך והניצול של 47 דומני שניתן לראות זאת בבהירות במקרה של חברת החשמל , שהטבות החשמל של עובדיה מכעיסות את הציבור ( ממוסגרות כך שיכעיסו ?) , ...
To the book |
|
|