סיכום: דפוסי הסיקור העיתונאי של שביתות המורים

השבתת מוסדות החינוך מעלה על סדר היום הציבורי את בעיותיהם של המורים והעיסוק בהוראה . במהלך השביתה נדרשים העיתונים לנושא בהיקף רחב והדיווח עוקב אחר התנהלות המשא ומתן מדי יום ביומו . דימוי המורים השובתים חופף במידה רבה את הספרות המחקרית על דרכי סיקור שביתות ושובתים . השבתת מערכת החינוך מוצגת כפעולה חסרת אחריות של בעלי כוח המשתמשים לרעה בכוחם . סיקור נרחב מוקדש לנזק שהשביתה עלולה לגרום לתלמידי השמיניות בפרט ולתלמידים בכלל , להורים ולמשק . לעומת זאת , אין התייחסות לנזק שייגרם למורים אם יחדלו משביתתם . למורים ולמנהיגיהם מיוחסת התנהגות גחמנית ואמוציונלית . פעולותיהם נעשות בחופזה , ללא מחשבה ושיקול דעת , ומונעות על ידי שיקולים ילדותיים או קטנוניים ורדיפת כבוד ושררה . הסיקור העיתונאי של שביתות מורים אינו מתפקד כחטיבה אחת בעלת קול הומוגני . העיתונות משמשת כבמה להעלאת בעיותיהם המקצועיות של המורים , אך גם להכפשתם . גילויי סולידריות ודה - לגיטימציה מתקיימים זה לצד זה . כך למשל , העיתונות מקיימת דיון בשכר הנמוך ובתנאי העבודה הלקויים של המורים , אך אמירות על קיפוח מאוזנות מיד על ידי אזכור ה " יתרונות...  To the book