|
|
המורות המחופשות הן דמויות כלאיים ( היברידיות ) האוצרות בתוכן רבדים רבים של ניגודים . הופעתן עמוסה בסמנים נשיים - הן עדויות תכשיטים , מאופרות , חובשות פאה נשית - אך אלה אינם מסתירים את הזהות הגברית . לשון דיבורן תקנית אך מופרעת על ידי ניבולי פה , ודברי המליצה שלהן נאמרים במבטא עממי . במקצועיותן הן מייצגות עולם של דעת , אך חושפות בורות בכל תחום והקשר . לבסוף , נשיותן משתקפת מעצם בחירתן לעבוד עם ילדים כדי לגונן עליהם ולהעניק להם את הדרוש להם , אך למעשה הן מתעמרות בבני חסותם . הניגודים הללו סיפקו חומרים רבים לאי - הלימות , וזו פרנסה את הפן הקומי והמשעשע בהצגתן . ניתן לראות את כל הניגודים כנגזרות של ניגוד אחד יסודי המתקיים בהווייתן של נשים שהן מורות : המתח בין הזהות המקצועית כמורה לזהות המגדרית כאישה . הניגוד מובנה על בסיס אותן תכונות המיוחסות בחשיבה המערבית לנשיות לעומת גבריות . המורה מבטאת עמדה פרופסיונלית בעלת סמכות המחוברת למרחב הציבורי , ואילו האישה קשורה לכפיפות ולקבלת מרות ומשויכת למרחב הפרטי . כפי שתואר בסקר הספרות לפרק זה , העיסוק הנשי בהוראה מכיל דיסוננס : קיים בעיסוק הרכיב שייעד ...
To the book |
|
|