אפיונים לשוניים של הטקסט הבידורי

בטלר ותיאורטיקנים מבנים ( קונסטרוקציוניסטים ) נוספים רואים בשפה את מכשיר ההבניה של העובדות החברתיות . בטלר רואה בחזרתיות הלשונית את מעשה הבריאה של המין ( בטלר , (; 2003 לכן מעניין לבחון , כיצד נבנות המורות המחופשות באמצעות השפה ומה מאפיין אותן מההיבט הלשוני . המאפיין הלשוני המבחין הראשון הוא הקול . המורות המחופשות שנסקרו דיברו בקול נמוך וגברי , כשייר וכרמז למהותן האמיתית . רק בסדרה שחר ( דואניס , 2001 ) דיברה המורה המחופשת ( בגילומו של איתי שגב ) בקול דק וגבוה , אולם גם במקרה זה , הקול הגבוה לא נשמר בהקפדה . לעתים הדמות " שכחה " את תפקידה וקולה ירד מטה , ואז התעשתה ושבה לדבר בקול נשי לכאורה . בדומה לסרט הקולנוע טוטסי ( , ( Tootsie , Pollack , 1982 גם בסדרה שחר ( דואניס , 2001 ) הצופים הם בגדר יודעי כול וההתחפשות מתעתעת רק בדמויות האחרות . מבחינה זו , דמותה של שחר אינה שונה מדמויות אחרות המבקשות מאתנו להשעות את אי - האמון לרגעי המופע . מבחינת האסטרטגיות הלשוניות , המורות המחופשות אופיינו בריבוי של פעולות דיבור הוראתיות : שב ! קום ! צא מן הכיתה ! סליחה ?! ( במשמעות של נזיפה ) . הן נקטו ל...  To the book