הוראה כפעולה תרפויטית

האם האינטלקט , אצילות הנפש והנדיבות של המורים הגברים מתקיימת גם אצל דמויות נשים ? מה קורה כאשר משימת ההוראה נופלת על כתפי אישה ? הסרט מצור ( טופאנו , 1969 ) מספר על תמר ( בגילומה של גילה אלמגור ) , מורה בבית ספר יסודי , שאיבדה את בן זוגה בקרבות מלחמת ששת הימים . מאז היא מסוגרת בביתה ואינה עושה דבר למעט הטיפול המסור בבנם . עמיתי בעלה של תמר ופקודיו מנסים להחיות אותה : לשחק עם הבן שהתייתם , להוציא אותם מהבית . נוכחותם בחייה היא סוג של מצור , תערובת של הגנה ודאגה עם פיקוח הדוק . בהמשך מתוודעת תמר אל דוד ( בגילומו של דן בן אמוץ ) , טרקטוריסט , איש צווארון כחול , יוצא חיל הנדסה קרבית . ישירותו ופשטותו קוסמים לה . דן בן אמוץ מגלם בסרט את בן הזוג הראוי לגילה אלמגור , אלמנת המלחמה . ההיתול , ההדוניזם והאנטי - ממסדיות שנקשרו לדמותו בשנים מאוחרות , נעדרים ממנו כליל . במקום זאת הוא " מלח הארץ " , " צבר " כמעט , ללא כל מבטא זר , בהיר שיער ותכול עיניים , ציוני בכל רמ " ח איבריו . בשלב מסוים בסרט דוד יוצא למילואים , ותמר מתמרמרת על כך . דוד משיב לה : " כולם יוצאים למילואים , לא צריך לעשות מזה טרגדיה...  To the book