סיום שאינו סוף הסיפור

ועם סגירת המעגל אנחנו שבים אל העדשה הרב - זוויתית המתקרבת ומתרחקת חליפות . עדשה זו מכוונת , שוב , אל החלון הרב - כיווני המתבונן בעבר ובעתיד כאחת ואף אל הסיפור האישי שלי . נר חמישי של חנוכה . “ בית אביב " בכפר עופרים , ביתו של דרור בני , מסודר ומקושט . בחנוכייה כבר נעוצים חמישה נרות ושמש מוכנים להדלקה . הילדים שלנו – ה " חברים " , נקיים ולבושים יפה . הם מחכים לנו , ההורים , להדלקת הנרות , לשירים ולסופגניות . נראה שהם נרגשים . חלקם מראים את שמחתם וחלקם ממשיכים בשלהם . יענק ' לה – המדריך הפסנתרן האמן – עובר בין הבתים ומפליא להנעים באקורדיון משירי חנוכה . שניים מהחברים , אלה המטיבים להתבטא , מברכים ומדליקים את הנרות בעזרת השמש . דרור עומד מוקסם מול הנרות הדולקים וחיוך מאיר את פניו , ואילו קרן מתוחה , גם היום קשה לה להימצא בין אנשים רבים . זהו גם המפגש השנתי של כל הורי “ הכפר " . הערב , כמדי שנה , אנו באים להדליק נר , לברך “ על הנסים ועל הנפלאות " ולהיפגש באסיפה הכללית באודיטוריום של הכפר . אלה הם ההורים שאתם יצאנו לדרך . כל אחד בדרכו ומתוך הכאב האישי שלו הפקיד את ילדו לראשונה במסגרת של “ ב...  To the book