פרק שני הרמנויטיקה והחקירה ההרמנויטית

אומר שאתה חייב לאמץ השקפה אחרת " ; " עבורי , זה היה אחד הדברים הגרועים ביותר שהתרחשו בחיי […] לא יכולתי להתרגל לעובדה שאהיה עיוור " . בשלב הבא נתפס פגם הראייה כאובדן מוחלט , כעונש וכאויב . אדם ערירי עם כמה בעיות רפואיות סיפר : " זה מאוד קשה . זה כל מה שאני יכול לומר . אתה לא יכול לסמוך על שום דבר . אתה לא יכול לתכנן דבר . אתה פשוט נשאר בבית . אני לא יכול אפילו לשוחח " . חלק מהמרואיינים תפסו את פגם הראייה ככוח חיצוני שפלש לגופם . היו גם כאלה שהאשימו אחרים בגורלם המר , כפי שהעיד מרואיין אחר : " השנאה הגדולה ביותר שלי בעולם היא דוקטור . X הייתי הורג את האישה הזאת תוך דקה […] מכיוון שאני מאמין שזו הייתה ההתחלה של הכול . היא קלקלה הכול " . בשלב הבא בתהליך ההסתגלות , העיוורון כבר נתפס כקושי שיש להתמודד אתו , כפי שהעיד אדם אחד : " אם אתה יודע את הסוד , אתה יכול לעשות כמעט כל דבר שאחרים יכולים לעשות . אתה משתמש בידיך וביכולותיך " . בסופו של תהליך ההסתגלות , רוב המרואיינים ייחסו משמעות חיובית למחלתם . אנשים שתפסו את העיוורון כדבר חיובי , דיברו על הצדדים החיוביים של המחלה . כך למשל סיפר אחד המרו...  To the book