ביקורת על החינוך לאוטונומיה אישית בדמוקרטיה ליברלית

הטענה הראשונה נגד עמדת החינוך לאוטונומיה אישית היא שאוטונומיית היחיד אינה עניין פרוצדורלי , כי אם ערך , ושאין מקום להעדיף אותו על פני ערכים אחרים . כלומר , יש להקשות כאן ולשאול את המצדדים בחינוך לאוטונומיה אישית מהם התבחינים שעל פיהם צריך לדעתם להעמיד בראש סדר העדיפויות דווקא את החינוך לאוטונומיה ולא , למשל , את החינוך לתרבות ולהכרת שכיות החמדה של הספרות העולמית או את החינוך היהודי , החינוך לפטריוטיזם או חינוך למוזיקה , לאמנות או לספורט . חסידי העמדה עשויים להשיב כנגד טענה זו שאכן האוטונומיה היא ערך , אולם מדובר בערך מהותי , מרכזי והכרחי לדמוקרטיה ליברלית . מכיוון שזו צורת המשטר שהחפצים בחינוך לאוטונומיה מניחים כבסיס לדיונם , הרי ממילא כל מאפייניה ההכרחיים של דמוקרטיה זו כלולים גם הם באותו הבסיס . מכאן שאין לדעתם בהעדפת האוטונומיה של היחיד , שהיא חלק בלתי נפרד מאותה צורת משטר , בכדי להוסיף דבר חדש על הנחת היסוד הבסיסית שלהם . הביקורת תמשיך בהתקפתה ותאמר שגם אם לדעת חסידי העמדה אוטונומיה אישית היא אכן הערך המוביל בדמוקרטיה ליברלית , הרי יש לשאלם אם מצוי בכלל נוסח של הדמוקרטיה הליברלית ש...  To the book