|
|
בפרק השני טענתי כי הסמכות הכרחית לחינוך ואי - אפשר לו בלעדיה . הראיתי שם שהסמכות היא תנאי מוקדם להימצאות תלמידים בכיתה . אם יחונכו בדרך " רכה " , כלומר בדרך של אמון , דיאלוג וכדומה , מדוע שיתכנסו התלמידים מדי בוקר בחצר בית הספר וייכנסו לכיתותיהם עם הצלצול ? החלופות ה " רכות" לסמכות לא מספיקות כדי שיתקיים חינוך . גם אם נתמוך בהן ובכוונותיהן , הרי נדרש לצדן סיוע של סמכות חיצונית מוחשית וממשית , ולו כדי ליצור את הצעד החינוכי הראשון . כמו כן , מסתבר בשורה התחתונה , שהסמכות אינה נעלמת מן המהלכים ה " רכים " שנזכרו למעלה . למעשה , האמון שתיארנו אינו בא להחליף את הסמכות , אלא רק לתת לה בסיס , צידוק או מקור שונה מהרגיל . גם לדעת המצדדים בקדימות האמון , במקצועות שדורשים מסירה של ידע , אי -אפשר להימנע לחלוטין מהסמכות , משום " שהמסירה מכוננת יחסי סמכות בין המוסר למקבל " ( שרמר , תשס " ו : . ( 149 אף העיון התלמודי , כמודל מבוסס אמון שמתאים לדיון הראוי בכיתה ( שרמר , תשס " ו ) , אינו נטול סמכות . נהפוך הוא – אי -אפשר לו לדיון התלמודי לסתור טקסטים סמכותיים , וכך גם דעת האמוראים חשובה פחות מדעת התנאים...
To the book |
|
|