פרק שני: על חיוניות הסמכות למעשה החינוכי

לאחר שצלחנו את הפרק הקודם והכרנו את מושג הסמכות החינוכית , אנסה בפרק הזה לענות על שאלה חשובה שרלוונטית למסענו המשותף : מהי מידת חיוניותה של סמכות חינוכית לעשייה חינוכית ? לכאורה אין מקום לשאלה זו , משום שסמכות חינוכית התקיימה לאורך כל ההיסטוריה החינוכית , גם אם צורתה ומקורותיה השתנו בחלוף השנים והדורות . אולם ההיסטוריה מלמדת על הופעתם בפועל של תופעות חברתיות ויחסים בין יחידים וקבוצות , ולא על מידת חיוניותם והכרחיותם . אין לפסול על הסף את האפשרות שהתפיסה המקובלת , שלפיה יש הכרח בהצמדת מושגי החינוך והסמכות , משתמרת אצלנו רק בשל הרגל פסיכולוגי שאימצנו , ושזיווג החינוך והסמכות נמשך מכוח ההתמדה ולא מכוחו של הכרח לוגי שכלי . אם יתברר שאכן אלה פני הדברים ולתפיסה המקובלת אין בסיס איתן , ייתכן שנוותר על הסמכות ונעניק את התפקיד שהיא ממלאת בבית הספר לכלים או מעשים אחרים שהנם נטולי סמכות . אני מזכיר שבפרק הראשון הגענו למסקנה כי הסמכות החינוכית היא יחסים דינמיים בין שני צדדים , שהיא מותנית בהסכמת הצדדים , מוגבלת במשכה , שונה ממושג הכוח , וכן שפער הידע בין בעל הסמכות החינוכית למי שכפוף לה הנו חיוני ...  To the book