דיאלוג עם הדיאלוג הבובריאני

עם סביבתו , הישים הרוחניים או זולתו : אלה שמאופיינים כ " אני - לז " ) , ) Ich - Es ובהם פונה האדם לסביבתו כאובייקט , כנושא לידיעה , כמושא מרוחק ; ואלה שמאופיינים כ " אני - אתה " ) , ) Ich - Du במובן של פנייה ישירה של האדם לאחר , הזיקה הנוצרת בין אדם אחד לאחר , שבובר רואה אותה כביטול המחיצות והנפרדות ומיזוג לתוך " אנחנו " . זיקת " אני - אתה " יכולה להימצא ביחסים בין האדם לבין הישים הרוחניים , בין האדם לטבע שסביבו , בעלי החיים והצומח או בין אדם לזולתו . אולם , אליבא דלוינס , משמעותו של הדיאלוג הבובריאני — של הסובייקט האחד המצוי בדיאלוג עם האחר — מתבטאת ביצירת זיקה שיש בה שותפות מאחדת , בבנייתו של מכנה משותף רחב ששניהם ייטלו בו חלק . יש חשש מוסרי שדיאלוג זה יביא להכנסת האחר לתוך ה ' אני המורחב ' או לתמונת העולם שהאדם בנה לעצמו ; משום שדיאלוג זה מתקיים מנקודת המבט של האני , וכמעט בהכרח מבטל את האחרות של האחר בשל יצירת שפה משותפת ביניהם במושגיו של האני . אולם , ייחודו של הזולת המכיר באחרותו טמון בכך שהוא אינו חפץ להיות חלק מתמונת העולם שלך . האחר אינו רוצה להיות אובייקט של ההכרה ואף לא מושא...  To the book