ערעור תודעת ה'אני' של המחנך

לוינס מבקש להעניק מבט נוסף לערעור התודעתי של הסובייקט שמתרחש בפנומן של ההיריון — לא רק ערעור האחריות כלפי האחר , עד כדי רגישות ופגיעות של הסובייקט , אלא גם תזכורת לסובייקט שהאחר קדם לו . במילים מפורשות , נראה שכוונתו שההיריון מהווה תזכורת לסובייקט בהכרתו כבן או בת של מי שקדמו לו . אך זו תזכורת למה שאינך יכול לזכור , בבחינת הבלתי ניתן לזיכרון ( immemorial ) של ה ' אני ' . נדמה שכאן לוינס נוגע בקושי של האגו לתפוס את עצמו בוודאות ולהוות בסיס לתודעה העצמית שלו . ההיריון הוא תזכורת לאדם עצמו , על היותו הוא עצמו בגדר נולד . הסובייקט הרואה את עצמו כ ' אני ' , מופיע בפנינו כ ' אחר ' של מי שקדם לו ; מי שנולד לא יכול להיות מקור של ודאות או ראשוניות . במונחים של לוינס , " המשמעותיות הממשית של המשמעות " , הנגזרת מפנומן האימהות ( לוינס , אחרת מן היות , עמ ' , ( 170 אינה רק הדגם של האחריות , כ " היות בשביל האחר " , אלא מובן עמוק יותר של סובייקטיביות : ההכרה בהיות הסובייקט " נולד " וזולת למי שקדם לו . ההיבט הזה של זהות הסובייקט אינו ניתן לצמצום , בהיותו המובן האולטימטיבי של הפגיעות הראשונית — בשל ההכ...  To the book