הקדמה

כיתר תחומי המחקר מבקש גם מחקר ההיסטוריה להתגדר באמות מידה של אובייקטיביות , ריחוק וניתוח מקורות ותעודות מתוך פרספקטיבה של זמן ומקום . ואכן , עיקר מלאכתו של ההיסטוריון מתבטאת באיסוף המקורות השונים וצירופם זה לזה מתוך כוונה להציע פרשנות חדשה לאירועים ידועים . אולם , לא ניתן להכחיש כי חרף היומרה לאובייקטיביות מדעית נמצא במחקר הרוח מידה לא מבוטלת של סובייקטיביות , שלא ניתן להתעלם ממנה . עצם בחירת נושא המחקר פותחת צוהר לעולמו האישי ולנטיות ליבו של ההיסטוריון . מתוך כך יש להודות כי גם מחקר זה לוקה במידה של סובייקטיביות . חיבור זה , המוקדש לחשיפת המכנים המשותפים של שורת אישים דתיים אינטלקטואליים , אשר ינקו ממקורות רעיוניים זהים וביקשו לקבוע את היהדות במובנה ההלכתי כגורם המרכזי , אם לא הבלעדי , בעיצובה של הזהות הלאומית , התרבותית והמשפטית של מדינת ישראל . במילים אחרות , שורת האישים שמשנתם תידון בחיבור זה חתרו לא רק לחידוש השיח שבין היהודי המודרני למקורותיו המורשתיים אלא גם לרנסנס הלכתי ולהתאמת ההלכה לצרכיה של חברה יהודית , ריבונית ומודרנית . לפיכך כישלון מאבקם גזר לא רק את התרחקותה של החברה במ...  To the book