|
|
לפני שאפנה לניתרח המסע אני מבקש לשרטט את המסגרת ההרמנריטית שבאמצערתה אני קורא סיפור זה . אני מניח כבסיס הרמנריטי את הרפלקסיה ה » ישית של אפלכלד על אודות משמעותה של היצירה הספרותית . * ' אפלפלד כותב ! ' יסופר , אם סופר הוא . כותב מתרך עצמו רלררנ על עצמו , ראם יש משמעות לדבריו הרי זה משום שהוא נאמן לעצמו , לקולו ולקצכו . ההכללה , הנושא , הם תוצר לוואי של כתיבתו , ולא עיקרה " . " דווקא משום שהכתיבה היא אישית רנחצבת ממעמקי הניסיון הקיומי הקונקרטי , היא בעשית משימה ואתגר שאינם פשוטים כלל ועיקר , שכן " הכתיבה היא חיטוט במקום פגוע וחישוף בחלקת נפש שאסור לחושפה ' / הכתיבה האופיינית של אפלפלד , הגמגום , המשפטים הרזים והחתיכים , וכן התורה ההולכת ונשנית של תמרח יסוד בסיפורת הם ביטוי אישי לחציבת הגרזן המילולי במעמקי הקיום הלא מילולי . שאינו נביש כל צורכו ; שיש לשרב אליו פעם אחר פעם כדי להעלות ממנו עוד ועוד 10 תפיסה זו נראית , לכאורה , מנוגדת לתזות כדבר " מרת המחבר " : תזות המבקשות לסלק את כותב היצירה ממרחב הדירן כיצירה עצמה . מכלי להעמיק בסוגיה דו אציין כי אימוץ עמדתו הכללית של אפלפלד על אודות משמ...
To the book |
|
|