|
|
היש עוגן אחר שיכול לייצב את המציאות ? ממשיך מילרש וכותב : ה ^ לד הזעיר של העלמה : לףגה י המקום שבר פעם הלב . רק זאת אני מעמיד בנגד ההכרח , הדוק , התיא 1 ך ; ה \ תשרבתר של מילרש היא כי את המעבה לבעיית המציאות יש למצוא במציאות האנושית עצמה ולא בתאוריות עליה . גם כתוך הים הערטף אותבר רמקעקע את יציבות חייבו , יש מעבה להרסר הוודאות הארנטולרגי , אכן . ב " שרלחן " 1 כותב מילוש : " משמחת אותי שותפות זו של מבטים , תברערת ונגיעות , / עכשיר ומלפני דוררת , גם אם תוגת אבל mm מה שמקל ומרפה את אחיזת הספק המכרסמת וממרטטת איני סיג של ודאות מטפיזית חדשה ; לא סוג של חפצים או עיסוק כצורכי החיים עצמם . מה שמאפשר לאדם להישאר ולא לטבוע הוא המגע האנושי — מבטים , תנרערת ונגיעות . לאמתו של דבר כבר ב " שולחן " 1 בכחה בקשת המגע האנרשי כרמו ובבקשח : "רק שלחן זה ודאי [ . " ] עליו אנו סועדים כמר אחרים לפנינו / מנחשים אח מגע אצבעותיהם מתחת ללכה השקופה ' / ואולם בשיר זה בקשת המגע היא עדיין עמומה . מגששת דרכה מבעד לעולם האובייקטים המגולם בשולחן הוודאי . במיכן מסרים האובייקט הוא היסרד שעל ידיו נרמזת הרריית האדם . שכן מג...
To the book |
|
|