|
|
אסיים את החקירה הנוגעת לביטויי האבל של דוד במקרה שבו הוא נמנע לחלוטין מכל ביטוי של אבל . היגון החריף שלו על מות אבשלום בחרב , במלחמה נגדו ( שמ " ב יט , א – ה ) , מטיל אור שלילי על תגובה קודמת שלו למשמע בשורות רעות על נפילת רבים מאנשיו בקרב ( שמ " ב יא , כה ) . כאשר תדרך יואב את השליח כיצד לבשר לדוד על מפלת המתקפה נגד בני עמון שגבתה מחיר דמים כבד , הוא הניח שדוד יקצוף על דרך ניהול המלחמה , שגבתה אבדות מיותרות . וכך תדרך את השליח , אולי תוך חיקוי קולו של דוד והאינטונציה הרגוזה שבה היה אמור לשאול את שאלתו הרטורית , המביעה התנגדות למבצע : ככלותך את כל דברי המלחמה לדבר אל המלך והיה אם תעלה חמת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל העיר להלחם הלוא ידעתם את אשר י ֹ רו מעל החומה . מי הכה את אבימלך בן י ְ ר ֻ ב ֶ ש ׁ ֶ ת ? הלוא אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ . למה נגשתם אל החומה ? ואמרת : גם עבדך אוריה החתי מת ( שמ " ב יא , יט – כא ) . מסתבר שהשערתו של יואב בנוגע לתגובתו הצפויה של דוד נבעה מכך שבימים כתיקונם דוד היה רגיש לחיי אדם , והעדיף שלא לסכן חיים רק כדי לזרז את נפילת עיר האויב בידי צבאו...
To the book |
|
|