|
|
המקרה הראשון בקורות דוד שעליו מדווח לנו , שבו הוא נאלץ להתמודד עם אבדן אנשים קרובים , אירע במהלך שהותו בצקלג , עת התנהלה המלחמה בין ישראל לפלשתים בגלבוע . דוד ואנשיו , ששולחו מאת אכיש בחזרה לצקלג בלחץ שרי הפלשתים ( שמ " א כט ) , גילו לחרדתם כי בזמן שנעדרו מן העיר היא נשרפה באש , וכל נשיהם וילדיהם נעדרים . אמנם נראה שהבינו שיקיריהם לא נרצחו אלא נשבו כדי לשמש עבדים ושפחות , כפי שניתן ללמוד מתיאור נקודת התצפית שלהם לנוכח גילוי הזוועה : " ויבא דוד ואנשיו אל העיר והנה שרופה באש , ונשיהם ובניהם ובנ ֹ תיהם נשבו " ( שמ " א ל , ג ) . אולם חרף עובדה זו ( ואולי דווקא בשלה ) הטראומה והאבדן גדולים וקשים מנשוא . דוד ואנשיו סברו מן הסתם שלעולם לא ישובו לראות את נשותיהם וילדיהם , וכמה מייאשת בוודאי המחשבה על הגורל המר הצפוי לאהוביהם השבויים . על תגובת דוד ואנשיו מסופר : " וישא דוד והעם אשר אתו את קולם ויבכו עד אשר אין בהם כח לבכות " ( פס ' ד ) . כפי שכתב מאיר שטרנברג , " דוד ואנשיו משותקים כל כך מן המהלומה שניחתה עליהם , שלזמן מה לא עולה בדעתם לשאול ' מי עשה הדבר הזה ? '" כולם לכאורה באותה מותו של שאו...
To the book |
|
|