פרק שביעי: "בני, בני, אבשלום!": אבל ציבורי ואבל פרטי בסיפורי דוד

" כמו בעת בקיעת עובר מרחם / ומ ִ גוף האם , / עשה אותי מותו לאב / שלא / הייתי מעולם - / נק ַ ב / בי חור ופ ֶ צע / וחלל , אך גם מילא / אותי בישותו , / אשר פורצת לתוכי / מאז בשפע / הוויה שלא היה / כמותו - / מותו / עשה אותי / מוכשר / ל ַ הרותו" דויד גרוסמן , נופל מחוץ לזמן סיפורי דוד , יותר מכל חטיבה ספרותית אחרת במקרא , מספקים מידע רב ומגוון בכל הנוגע לאבל ופותחים בפנינו אשנב שדרכו נוכל להציץ ולנסות לתפוס פן נוסף באישיותו רבת הפנים של דוד . עוד קודם שנמשח למלוכה , דוד התאבל וקונן על שאול ויהונתן לאחר המפלה בגלבוע ( שמ " ב א ) , ומאוחר יותר , לאחר שהפך למלך על יהודה , התאבל וקונן על אבנר , שנרצח בידי יואב ( שמ " ב ג , כח – לט ) . לאחר שנעשה למלך על כל ישראל , חייו הפרטיים הסוערים של דוד הציבו אותו שלוש פעמים בפני אבדן טרגי של בן : מות התינוק שנולד בעקבות חטאו עם בת שבע ( שמ " ב יב , טו – כה ) , רצח אמנון בכורו בידי בן אחר שלו , אבשלום ( שמ "ב יג , כג – לט ) והמתתו של אבשלום במלחמה ביער אפרים בידי אחיינו ושר צבאו של דוד , יואב ( שמ " ב יח , ט - יט , ט ) . תגובותיו של דוד לשלושת האבדנים הללו...  To the book