אם נוספת שלא נהגה מנהגי אבלות עם מות בנה היא האישה השונמית , אך זאת מסיבות שונות לגמרי . הרקע למעשה הוא רצונו של אלישע לגמול לאישה השונמית הנדיבה , שאירחה אותו בביתה כל אימת שהגיע לשונם , ואף הגדילה לעשות ובנתה למענו עליית קיר . כאשר נודע לאלישע ממשרתו כי היא חשוכת בנים , בישר לה שהיא עתידה ללדת בן כעבור שנה . תגובתה החרדה של השונמית לבשורה - " אל אדני איש האלהים , אל תכזב בשפחתך " ( פס ' טז ) - אינה מלמדת שלא חפצה בבן , אלא מעידה דווקא עד כמה רצתה בכך , אך חששה מאכזבה . אולם לכאורה , בניגוד לחששותיה של השונמית , הסיפור ממשיך ומביא נוסחת התגשמות מלאה : דבר הנביא התקיים כלשונו ( פס ' יז ) . לו היה הסיפור מסתיים כאן , ניתן היה לראות בו סיפור העומד בפני עצמו , על נס לידה פלאי שחולל אלישע . אולם לסיפור חלק שני , המספר על מות הבן , כנראה ממכת חום או ממכת שמש שקיבל בזמן שצפה באביו ובקוצרים בשדה . כאשר הביע הילד את מצוקתו בקריאת הכאב " ראשי , ראשי " ( פס ' יט ) , דאג אביו להשיבו לאמו שנמצאה בבית . בתיאור מכמיר לב נמסר כיצד מת על ברכיה של אמו חסרת האונים ( פס ' כ ) . אולם מהרגע שבו מת הילד הפכ...
To the book