|
|
כאשר שמעה איזבל על הפיכת יהוא ועל רצח בנה יהורם לא נהגה מנהגי אבלות , כפי שהיינו מצפים מאם שכולה , ואף לא ניסתה לנוס על נפשה . במקום לנהוג מנהגי אבלות , הכוללים הזנחה של הגוף , התייפתה והשקיפה בעד החלון , בציפייה לבוא יהוא , רוצח בנה : " ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון " ( מל " ב ט , ל ) . בניגוד לייצוג של אם סיסרא בשירת דבורה , שהשקיפה בעד החלון וייבבה בדאגתה לבנה המבושש לחזור ( שופ ' ה , כח ) , איזבל ידעה מה אירע לבנה והשקיפה בעד החלון באיפוק , בגאווה ובהדר מלכותיים . ההתייפות של איזבל לפני המפגש שלה עם יהוא לא נועדה לפתות אותו כדי למנוע ממנו להמית אותה , אלא נראה שהיא קשורה להחלטתה למות במלוא הדרה , כיאה למלכה . גאוותה של איזבל ואומץ הלב שהפגינה אל מול הנסיבות הקשות באו לידי ביטוי גם בהתגרותה ביהוא ( שבוודאי אינה עולה בקנה אחד עם כוונתה לפתותו !) : " השלום זמרי ה ֹ רג אדניו ? " ( מל " ב ט , לא ) . באזכור שמו של זמרי , שרצח את אדונו אלה בן בעשה והמליך עצמו תחתיו , אך מלך שבעה ימים בלבד שאחריהם שרף על עצמו את הארמון ( מל " א טז , ח – כ ) , התכוונה איזבל להבהי...
To the book |
|
|