|
|
האדישות שבה קיבל דוד את הידיעה על מותם המיותר של לוחמיו במלחמה בבני עמון , ושיגור מסר ההרגעה ליואב על ידי המלאך - "אל ירע בעיניך את הדבר הזה כי כז ֹ ה וכז ֶ ה תאכל החרב " ( שמ " ב יא , כה ) - מעידים על עומק ההידרדרות המוסרית שלו , בבחינת עברה גוררת עברה : להיטותו להביא למות אוריה גרמה לכך שכל האמצעים יכשרו בעיניו לצורך השגת המטרה הזאת . במקרה זה , מי שהיה אחראי לרצח אדם בודד , אוריה , הורה שלא להצטער על מותם של רבים שנגרם כדי להשיג את מטרתו . בכך הפך דוד אחראי גם למותם של שאר הלוחמים , אף שהוא לא הורה עליו מלכתחילה . . 57 וראו לעיל , פרק רביעי , סעיף א . 4 . 58 ראו על כך בהרחבה להלן , פרק שביעי , סעיף ג . . 59 ראו על כך בהרחבה להלן , פרק שביעי , סעיף ה .
To the book |
|
|