סיפור העקדה אמנם לא הסתיים בהקרבתו ובמותו של יצחק , אך אברהם , שקיבל את צו ה ' להקריב את בנו , יחידו , אשר אהב , לא היה יכול לדעת זאת , ולכן אפשר היה לצפות לאבל מ ַ טרים מצדו על כך שבמו ידיו ייאלץ לשחוט את הבן האהוב שנולד לאחר שנות עקרות כה מרובות ; הבן שהיה מושא ההבטחה " כי ביצחק יקרא לך זרע " ( בר ' כא , יב ) . אבל מ ַ טרים בנסיבות דומות ( אם כי לא זהות ) מצאנו כזכור אצל יפתח . כאשר ראה את בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות והבין שייאלץ להקריב אותה כדי לעמוד בנדר שנדר , קרע את בגדיו ונתן ביטוי מילולי לכאבו ( שופ ' יא , לה ) . אולם לא כך הדבר בתגובת אברהם לצו ה ' . הסיפור אינו מאפשר הצצה לחיי הנפש של הגיבור , אלא מתרכז בפעולותיו המכוונות לקיום הצו בלא שהיות ( " וישכם אברהם בב ֹ קר " - בר ' כב , ג ) . תחת יגון חריף על הצעד הנורא שהוא עומד לעשות מתוארת צייתנותו הדוממת של אברהם לפקודה האלוהית לעקוד את בנו . המילה " בן " , בכינויי הקניין המתאימים , חוזרת שוב ושוב לאורך הסיפור : ה ' כינה את יצחק " בנך " כאשר דרש מאברהם להקריבו ( פס ' ב ) , אך גם כאשר שיבח אותו על נכונותו לעשות זאת ( פס ' יב ...
To the book