|
|
התגובה הרגשית הראשונה לנוכח אבדן אדם קרוב היא הכחשה , שהיא בת לווייתו הנאמנה של ההלם הנגרם מן המוות . מעניין לציין שתגובה של הכחשה מצויה , עד כמה שניתן להעריך , גם בעולם החי הלא אנושי , אצל קופות הממשיכות לשאת את הגור המת שלהן ימים רבים . האנתרופולוגים הנטינגטון ומטקלף תיארו תגובה ממוסדת של הכחשה אצל בני שבטי הדאייאקים ( בצפון מערב בורניאו ) , הקוראים בבכי למת לחזור אליהם , זמן קצר לאחר המיתה . בקינה השומרית לוליל ואחותו , תיארה אגי מה , אחותו של לוליל , את הצער שגרם מותו לאמו , והתחננה בפניו שיקום מקברו ויחזור לחיים . לוליל השיב לה בבקשה שתשחרר אותו , שהרי אינו יכול למלא את בקשתה ולקום מקברו . הכחשת המוות מצויה בלוח העשירי בעלילות גלגמש , בתגובתו של גלגמש למות רעהו הנאמן אנכידו , כפי שהעיד עליה בפני סידורי המוזגת : " ששה ימים ושבעה לילות עליו בכיתי , / לא נתתי הורידו קבר , / הלא יקום חברי לקול זעקתי . / שבעה ימים ושבעה לילות , / עדי תולעת נפלה מאפו ! " בספר החיצוני קדמוניות המקרא ( כ , ב [ עמ ' [ 60 ) מתואר שלב של הכחשה שבו מצוי יהושע בנוגע למות אדונו ורבו משה . תגובתו אילצה את ה' לנז...
To the book |
|
|