לעומת הסרת כיסוי הראש , דווקא נהגו לכסות את השפם לאות אבל , כפי שעולה מצו ה ' ליחזקאל " ולא תע ְ ט ֶ ה על שפם " ( יח ' כד , יז ) , ומתיאורם העתידי של הגולים : " על שפם לא תעטו " ( שם , כב ) . הדעה הרווחת במחקר היא שהכוונה לכיסוי החלק התחתון של הפנים , עד השפה העליונה , אך יש הסבורים שהכוונה לכיסוי החלק העליון , עד השפה העליונה . אין במקרא עדויות נוספות לכיסוי השפם בנוגע לאבל על מת , אך מנהג זה נזכר בקשר למצבים של מצוקה ויגון : כיסוי השפם נזכר במקרא עם מנהגי האבלות המחייבים את המצורע ( וי ' יג , מה ) , ובקשר לבושה שתאחז בחוזים ובקוסמים , שלא יזכו למענה מאת ה ' ( מי ' ג , ז ) . אולי ניתן ללמוד על כיסוי חלק מן הפנים גם מהמסופר על דוד , שלשמע הבשורה על מות אבשלום " לאט את פניו " ( שמ " ב יט , ה ) . בגמרא למדו מצו ה ' ליחזקאל שלא לכסות את פניו דווקא על חובתו של האבל לכסות את ראשו ( בבלי , מועד קטן טו ע " א , וכן רמב " ם , משנה תורה , הלכות אבל ה , יט ) . על מפיבושת מסופר כי " לא עשה שפמו " ( שמ " ב יט , כה ) , כלומר לא סידר את שערות שפמו . מעשה זה נכלל במנהגי האבלות של הזנחת הגוף שאותם נקט ...
To the book