|
|
הקינה היא הבעת כאב וצער , כפי הנראה בצורת שירה . לאחר תבוסת ישראל בגלבוע ומות שאול ויהונתן , קונן דוד על שאול ועל יהונתן ( שמ " ב א , יז – כז ) . גם על אבנר חיבר דוד קינה ( שמ " ב ג , לג – לד ) , אולם זו רחוקה מהגבהים שאליהם הגיע בקינתו על שאול ועל יהונתן . האבלים יכלו להסתייע במקוננים מקצועיים , ואולי אלה הם " הסופדים" המוזכרים בדברי קהלת ( קה ' יב , ה ) . נראה שהיה זה מקצוע המזוהה בעיקר עם נשים , כפי שמעידה פניית ירמיהו לנשות ישראל : " כי שמענה נשים דבר ה ' ות ִ ק ַ ח אז ְ נ ְ כם דבר פיו ולמדנה בנותיכם נ ֶ הי ואשה רעותה קינה " ( יר ' ט , יט ) . קינתו של ירמיהו על יאשיהו זכתה לפרסום והושמעה בטקס זיכרון קבוע בידי ש ׁ רים וש ׁ רות ( דה " ב לה , כה ) . גם במשלי בן סירא מוזכרת הקינה , לצד הבכי , בקשר לדרך הנאותה שבה יש להתאבל על המת ( בן סירא לח , טז [ עמ ' רמח ]) . הקינה , כמו המספד , כוללת פנייה ישירה אל המת בצורת נוכח ( שמ " ב א , כו ; ג , לד ; יט , א ; יח ' כו , יז ; לב , ב ) . קינתו של דוד על שאול ויהונתן כללה גם קללה כלפי המקום שבו מצאו את מותם - הרי הגלבוע ( שמ " ב א , כא ) , ויש ...
To the book |
|
|