|
|
עם כל החשיבות הפסיכולוגית והחברתית של טקסי הקבורה והאבלות לאבלים ולקהילה , טקסים אלו נועדו בעיקרם למען המת . התפיסה היא כי באמצעותם מלווים האבלים את המת לעולם הבא , כפי שהוא נתפס באותה תרבות , ומאפשרים את כניסתו אליו . המסע לעולם הבא נתפס כרצוף מכשלות וסכנות בעבור המת , והצלחתו תלויה במידה רבה בהתנהגותם של האבלים . במישור הפסיכולוגי ניתן להוסיף שתפיסה זו , שהאבלים יכולים להמשיך לפעול למען המת , עשויה לסייע גם לאבלים , ובייחוד כאשר מדובר בהורים שכולים החשים צורך להמשיך לטפל בילדם המת ולגונן עליו . מנהג האכלת המתים , המצוי כזכור בתרבויות רבות , מלמד על דאגה למתים . ואן דר טורן העלה את הסברה שגם מנהגי תלישת השער וההתגודדות ( פציעה עצמית של גוף האבל עד זוב דם ) נועדו להעניק חיות למתים , שהרי השער והדם מסמלים את החיים . אחרים טענו כי ההתגודדות , כמו מנהגי אבלות אחרים , נועדה לבטא הזדהות של החיים עם המת . טענה זו נראית בעיקר בנוגע למנהגים כמו . 40 וראו על כך עוד להלן , פרק חמישי , סעיף א . 1 . 41 אברמוביץ ' , הלוויה , עמ ' ; 184 ויצטום , נפש , עמ ' . 18 . 42 ואן דר טורן , דת משפחתית , עמ ' ....
To the book |
|
|