החוויה האוניברסלית של התמודדות עם מוות של בני משפחה , קרובים וחברים הצמיחה מנהגי אבלות שהם נחלת החברות האנושיות כולן . עם זאת , המנהגים הללו מגוונים ביותר , כפי שניתן להיווכח כבר מהדרך שבה נוהגת כל אחת מן החברות בגופת המת : בניגוד לחברה המצרית הקדומה , שהשקיעה מאמצים עצומים בשימור הגופה במגוון שיטות חניטה , רוב החברות , הן הקדומות הן המודרניות , ייחסו ועודן מייחסות חשיבות לכילוי הגופה . הדרכים להשיג זאת מגוונות : הדרך המקובלת הנוהגת ברוב העולם היא קבורה , אולם יש חברות המעדיפות שרפה של הגופות . בחברות אחרות מפקירים אותן - באופן טקסי או שלא באופן טקסי - חשופות לאוויר ולמאכל לעוף השמים ולחיית הארץ , ולאחר מכן מלקטים את עצמותיהן או מותירים אותן במקומן . מנהג שקשה לאדם המערבי לעכלו ( תרתי משמע ) הוא ה 'אנדו קניבליזם ' ( אכילת גופות ) , שנהג בעיקר בקרב אינדיאנים באמריקה הצפונית והדרומית ובגיניאה החדשה , אך גם באי בורנאו שבים סין הדרומי . בחברות אלו , בני שבטו של המת אוכלים חלקים ממנו ( בשרו , אפרו או עצמותיו הטחונות ) , ומתגברים על תחושת הגועל מתוך הכרה שהם פועלים פעולה חשובה למען המת , המ...
To the book