התפיסה הבסיסית בממלכת החתים הייתה דומה לזו שבשומר ובאכד - השאול נתפס כמקום מדכדך שבו רוחות המתים ( gidim ) התקיימו רק כצללים , והיו תלויות בחיים לרווחתן . אם לא סיפקו להן מזון הן נאלצו . 185 התפיסה בנוגע לסכנה הנשקפת מרוחות של מתים שלא הגשימו עצמם בחייהם מצויה גם היום בחברות פרימיטיביות . ראו בלאונר , מוות , עמ ' . 382 . 186 היידל , גלגמש , עמ ' ; 157 – 156 בייליס , פולחן המתים , עמ ' ; 119 – 118 , 116 ביילי , מוות , עמ ' ; 10 – 9 רוזנברג , השאול המקראי , עמ ' 190 והערה 66 שם ; מלמט , פולחן המתים , עמ ' . 147 . 187 סקרלוק , מוות , עמ ' . 1890 . 188 שם , עמ ' . 1891 . 189 שפרה וקליין , בימים הרחוקים , עמ ' , 237 שורות . 100 – 96 . 190 שם , עמ ' , 370 – 369 שורות . 20 – 16 . 191 בייליס , פולחן המתים , עמ ' . 118 – 117 . 192 שם , עמ ' . 124 , 122 . 193 מובא בתמצות אצל הופנר , האוב העברי , עמ ' . 392 . 194 ליונשטם , מו ֶ ת , עמ ' . 759 לאכול את צואתן . החתים האמינו כי רוחות שלא זכו לטיפול הולם עלולות להזיק לחיים . ניתן היה לגרש את הרוחות הרעות באמצעות טקסים מסוימים . רוחות המתים מתוארות כמ...
To the book