|
|
המוות , לפי התפיסה העולה מהספרות המסופוטמית , הוא חוק טבע שנקבע עוד בזמן יצירת האדם ( ואינו תוצאה של עונש שהושת על המין האנושי ) . זהו הגורל הצפוי לכל בן אנוש , ואין איש היכול לחמוק ממנו . פתגם שומרי מבטא את ההכרה הזאת : " אל תאמר למאכלת 'אל תערפי ' , ולנ ִ נג ִ ש ְ ז ִ דה ' א ֶ ח ְ י ֶ ה נא ! '" גם היוצאים מן הכלל - אותנפישתים ואשתו , שזכו בחיי נצח - לא נותרו בגדר בני אנוש אלא הועלו למדרגת אלים , כמסופר בלוח האחד עשר באפוס עלילות גלגמש . גזרת המוות ומודעות האדם למותו הצפוי וההכרחי הם נושאים מרכזיים באפוס זה , והם שמעסיקים את גיבורו - גלגמש . לאחר מותו של אנכידו שעט גלגמש בשדה , מוכה יגון בשל מות רעו הקרוב , ועוד יותר מכך היה מבועת מפני השתקפות עתידו שלו במות חברו הטוב . וכך , בין השאר , ניסה להסביר את מצוקתו לבעלת הפונדק , סידורי : " איכה אשקוט , איכה אחריש / חברי , אשר אהבתי , היה לעפר / אנכ ִ דו , חברי , אשר אהבתי , היה לעפר . / האם לא כמוהו אנוכי אשכב , לא אקום לדור ודור ?! " ( לוח עשירי ) . סידורי ניסתה להשקיט את נפשו הסוערת בכך שהזכירה לו את אמ ִ תות החיים בנוגע למוות המחכה לכל ב...
To the book |
|
|