|
|
המקרא , העוסק רבות בגמול ההולם שניתן לאדם בחייו , כמעט שאינו מתייחס לגמול שלאחר המוות . כך למשל הגמול שקיבל איוב על צדיקותו והפיצוי על סבלו הרב ניתנו לו בעולם הזה ( איוב מב , יב – טז ) , ודבר לא נאמר שם על גמול בעולם הבא . האם פירוש הדבר שלא האמינו שאדם מקבל את גמולו גם לאחר מותו ? מדברי שמואל לשאול " ומחר אתה ובניך עמי " ( שמ " א כח , יט ) , עולה הרושם שגורל אחד פוקד את הצדיקים ואת הרשעים . כולם יורדים לאותו המקום לאחר מותם . אולם לפחות בתקופה שלאחר הגלות ניתן למצוא ביטויים לאמונה בשכר ועונש לאחר המוות . הפסוק המסיים את ספר ישעיהו מתאר את עונשם של הפושעים המתים : " ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים ֹ בי כי תולעתם לא תמות וא ִ שם לא תכבה והיו דראון לכל בשר " ( יש ' סו , כד ) . גם משורר תהלים תיאר את גורלם המר של הרשעים לאחר מותם ( תה ' מט , טו ) והביע את תקוותו שבניגוד להם , ה' יצילהו מהשאול ויקחהו ( שם , טז ) . נראה שעולה מכאן תפיסה שהצדיקים אינם מגיעים לשאול עם מותם , אלא נמצאים עם האל . דומה שתפיסה דומה עולה ממזמור עג , שבו תיאר המשורר את התחבטויותיו בבעיה התאולוגית של שכר ועונש , ואת ...
To the book |
|
|