|
|
אולם מה עולה בגורלו של המת לפי תפיסת המקרא ? האם הוא מתאיין בכל המובנים לאחר מותו ? בריאיון לעיתון מעריב טען ישעיהו ליבוביץ בתקיפות רבה כי התשובה לשאלה זו חיובית , ומשום כך למוות אין כל משמעות . הוא סיפר על השתוממותו מבקשתה של חבורת צעירים לשוחח עמו בנושא המוות ועל התשובה שהשיב להם : " בכל התורה אין רמז לכך שיש משהו אחרי המוות . כל הרעיונות הרווחים של העולם הבא ותחיית המתים זה פולקלור , לא קשור באמונה הדתית " . גם זאב לוי טען בספרו כי " ההשקפה המקובלת [ במקרא ] הייתה כי הנפש מתה יחד עם הגוף " . בדומה לו קבע נייל גילמן : " התנ " ך , כמעט כולו , רואה את המוות כסופי בהחלט " . אולם כאמור בתחילת פרק זה , האמונה בהמשך הקיום לאחר המוות היא כמעט אוניברסלית , לפיכך היה עלינו להתפלא לו היה מתגלה כי היא פסחה על עם ישראל בתקופת המקרא . ואכן נראה כי גם האדם המקראי הנוטה למות עשוי היה להתנחם במחשבה שהוא עתיד להצטרף לאבותיו המתים . הביטויים " נאסף אל עמיו " ו "נאספו אל אבותיו " ( שופ ' ב , י ) מבטאים תפיסה זו . לדעתי , אין לפרש את . 35 ספרונק , מוות טוב . השוו מרטין אצ ' רד , תחיית המתים , עמ ' . 680...
To the book |
|
|