למרות האמור בסיום הסעיף הקודם , הכלל במקרא הוא שהגוף מתכלה , כניסוחו של בן סירא : " כל הבשר כבגד יבלה / וחוק עולם גו ֹ ע ַ יגועו " ( יד , יט [ עמ ' פח ]) , ואת גופת המת אוכלות רימה ותולעה ( יש ' יד , יא ; איוב יז , יד ; כא , כו ; ראו גם בן סירא א , יא [ עמ ' תסה ]) . תחת חיי נצח זוכה אדם בצאצאים הממשיכים את שמו . דומתני כי ביטוי לתפיסה זו מצוי כבר בסיפור אדם וחוה . מיד לאחר המסופר על החטא האנושי הראשון וציון עונש המיתה : " כי עפר אתה ואל עפר תשוב " ( בר ' ג , יט ) , נמסר כי אדם קרא לאשתו חוה " כי ה ִ וא היתה אם כל חי " ( שם , כ ) . נראה לי שיש כאן מעין ניחום עצמי מצדו של אדם , על היכולת ליצור חיים חדשים על אף המיתה שנגזרה עליהם . ולאחר הדיווח על גירוש אדם וחוה מגן עדן , הסותם את הגולל על האפשרות של המין האנושי לאכול מעץ החיים ולזכות בחיי נצח ( שם , כב – כד ) , מסופר על הצאצאים שילדו אדם וחוה : קין ( בר ' ד , א ) , . 18 ספרונק , עולם הבא , עמ ' ; 269 – 258 הנ " ל , מוות טוב , עמ ' ; 988 די , חיים לאחר המוות , עמ ' . 239 – 237 וראו שם , עמ ' , 238 – 237 ראיותיו של די לכך שגם חנוך נלקח לש...
To the book