עפיפונים ומואזינים

ירם שלישי אחר הצהרים , שעת ההתייצבות . לפני שעתיים הגעתי הנה רעריין לא יצאתי מתוך המכונית החונה בשולי מחנה צבאי מאולתר החולש על עזה . עדיין אני הרשש מפני גזרת אי הסיררב שגזרתי על עצמי . אני חושש מאור שלא אובל לעמוד בה . על המושב האחורי של מכוניתי פרושה תחפרשתי הצבאית : מכנסיים , חולצה . קסדה , נעליים גבוהות , אלה , גומיות , חגרה רובה , מצפן , דסקית , גרבי צמר , מחסנית כדורי גומי , ארבע מחסניות כדורים חיים , משקפת , תחבושת אישית , רימון גז . עוד מעט אני צריך לצאת עם כולם לתדרוך מפקדים רלסיוד היכרות של הגזרה . אני דוחה כבל האפשר אח טקס החלפת התלבושות , עזה - עיר ענקית - פרושה למרגלותיי . לא נגמרת . גם במשקפת אינני יכול לראות את סופה , עשרה מטר ממני גרר היל מסולסל . עשרה מטר מעבר לתיל מנסים ילדים להעיף עפיפון . הם רצים במורד במהירות רבה , אך העפיפון ממאן לעוף , וניתז על בקתה עם תריסי תכלת . ילדה בשמלה אדומה רודפת אחרי גדי לבן שכמעט מסתבך בתיל . הילדים מחלצים את העפיפון מהתריס ושבים לטפס במעלה הגבעה על מנת לגלוש ממנה . אין הם יכולים לעלות עד קצה הגבעה כי המהנה הצבאי ממרקם שם . הם מתחילים ל...  To the book