דכאונו האינסופי של חוני הבבלי

" יום אחד היה חוני מהלך בררך . ראה איש נוטע חרוב , אמר / ם יהדי החרוב אינו נותן & ירוח עד שבעים שנה - י ברור לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו ? אמר לו : ' אני עולם עם חרוב מצאתי - בשם שנטעו לי אבותיי בך אטע לבניי / ישב ואבל פת , נפלה עליו תרדמת עילפון . הקיפה אותו מערה ( שונית ) והעלימה אותו מהעין , היה מעולף שבעים שנה , בשקם , ראה איש מלקט מן החרוב ואוכל , אמר לו : ייודע אתה מי נטע חרוב זה ? ' אמר לו : ' אביו של אבי ' . ראה את אתונו שילדה לו עיירים עיירים . הלך לביתו , אמר להם : יהאס בנו של חובי המעגל ישנו ? ' אמרו לו : יבנו איננו , בן בנו ישנו . אמר להם : אני הואי . לא האמינו לו , הל ך לבית המדרש , שמע תלמידי חכמים אומרים : ' נהירות לנו הסוגיות במו בימיו של חוני המעגל . שבאשר היה נבנם לבית המדרש , היה מפרק בל קושיה שהיתה להם לחכמים ,.. ' אמר להם : יאני הוא ! ' לא האמינו לו , ולא נהגו בו בכבוד הראוי לו , חלשה דעתו , ביקש רחמים ונחה נפשו " , ( בבלי תענית בג , א ) חרני הבבלי הוא תלמיד חכם טרגי י המסתגר בבית מדרש , מתמכר לתורה הנלמדת , וחי חיי עולם . הוא גדול תלמידי החכמים בדורו , על כל קוץ...  To the book