אחרית דבר מן המדרש אל המאה העשרים ובחזרה

שלושה סוגים של יחסי גומלין מתקיימים כין מרכיבי התימה ובין אופני המימוש שלה באמצעות תשעים ושלוש גרסאות התימה וארבע היצירות המודרניות . האחד . דיאלוג בין ציר של שימור וזהות ובין ציר אבולוציוני של שינוי וניידות ; השני , דיאלוג בין חומר , פונקציה וכרטיב שלם ובין נתונים היסטוריים , חברתיים ותרבותיים שהם חוץ טקסטראליים ; השלישי , דיאלוג בין מסורת ובין מודרנה , המתבטא ביחס שבין היהדות המודרנית לשורשיה הספרותיים . באלה יש כדי להעיד על ריבוי הממדים הטמונים בנרטיבה . על מורכבותה ועל אפשרויות המימוש המרובות שלה , והם מקבעים את התימה כתופעה תרבותית מרכזית כתודעה היהודית . אל הטקסטיים אפשר להידרש במישורים אחדים והם : המתודה , הסדרה התימטית כפנומן ספרותי היסטורי . הטלוס הגלוי והמובבה הסמוי , טלוס העל והמישור הביך תחומי , כרמת המתודה עומדת ההבחנה כין ארבעה סוגים של מוטיפמות : מךטיפמות שכיחות מול נדירות , מוטיפמות קדומות מול מאוחרות , מוטיפמות עצמאיות מול הנוטות להופיע כאשכולות רמרטיפמרת " סטטיות " מול " דינמיות " . בהבחנות אלה יש כדי לסייע כקביעת גבולות הסדרה התימטית ולהאיר את המגמות הטלאולרגיות שמאפ...  To the book