|
|
שני סיפורי הילדות , של עגנון ושל גרינברג , תובעים ממילא את העלאת זכרה של יצירה אחרת בספרות העברית החדשה , סיפורו של מרדכי זאב פיירברג ׳העגל׳ , שהיה חלק מהקנון הדידקטי בבתי הספר בישראל של שנות החמישים , והלך ונדחק ממנו עד שכמעט נשתכח . הסיפור המשכילי למחצה של פיירברג נראה כמכחיש את יסודותיה של המחשבה על הטבע ועל הקדושה כפי שבוטאה כאן . בעת כתיבת הסיפור עדיין היה פיירברג שבוי לחלוטין בתפיסות משכיליות הומניסטיות , דידקטיות ופשטניות למדי בכל הנוגע לחינוך נערים בחדר . מי שמכיר את הביוגרפיה שלו לא יאשים אותו על כך . מן הניסיון הביוגרפי הזה , שחלקים גדולים ממנו היו פוגעניים ופוצעים ביותר , נולד אצל הסופר הצעיר , שאביו השוחט רצה להקנות לבנו את מקצועו שלו , הסיפור ׳העגל׳ . גיבורו הילד ׳חופני בעל הדמיונות׳ הוא ילד בן תשע הלומד בחדר , ונפשו נקשרת בנפשו של עגל שנולד זה עתה , והוא נרעש ונפחד משחיטתו הקרבה לבוא . נראה אפוא כי לסיפור יש שייכות תמטית לשני הטקסטים שדובר בהם כאן . ואולם למרות הסגנון החדש במילון ובתחביר שהנהיג פיירברג בכתיבתו , שכבר השתחררה מהמליצה המשכילית , השאלות שהוא שם בפי גיבורו הן...
To the book |
|
|