|
|
נתבונן תחילה בסיפורו של עגנון ׳ציפורי׳ . זהו סיפור מעשה שעגנון שיבץ בתוך מסגרת של טקסט מקראי . אמנם יסודו ׳הראליסטי׳ הוא במעשה הפשוט והילדי על הנער שאימץ ציפור שנלכדה בין שתי זגוגיות חלון ביתו , אך הלשון של הסיפור וכמה מפרטיו העלילתיים חושפים צירוף מקרים כמעט התגלותי בכך שהמעשה אירע בשעה שהילד למד בחדר את ספר הושע : כאיש אשר יוכיח את בנו ועוד תוכחתו בפיו וחנן בחסד קולו כן קול הרב בלמדו בספר הושע , והרצועה אשר לא משה מידו תשמש לו בעת ההיא לגרש את הזבובים . ויקח קולו נפשי וכמעט שכחתי את ציפורי ( עמ׳ רכט ) . נעיר תחילה כי בתיאור הלימוד בחדר אצל עגנון לא מובעות אותן סבלות השינון שביאליק ובני דורו מציירים בסיפורי החדר שלהם . ניכר כי עגנון המאוחר ביקש להעמיד פרוטוטיפ מהופך לדימוי של המלמד המרושע והנוגש שאנו מוצאים בתיאורי החדר במזרח אירופה בספרות העברית החדשה כמו ב׳ספיח׳ של ח״נ ביאליק או ב׳מלקות׳ של י״ד ברקוביץ . הרצועה מופיעה גם בסיפורו של עגנון , והיא אכן כלי ענישה , אך המספר מעקר את הצד המייסר שלה והופך אותה לכלי קומי שהמלמד מגרש בו את הזבובים . המלמד הוא בעל הקול הרך והאהוב המתווך לנערים...
To the book |
|
|