|
|
העתקת הדרמה הסיפורית על הממשי מן המישור האונטולוגי שלו אל היסוד האפיסטמולוגי הפנומנולוגי שלו היא לטעמי השבר העמוק בתוך הסיפור , שאליו מפנה עגנון את עיקר מבטו כמספר , ולכך כדאי להסב גם את הקשב הפרשני אל האופן שבו עגנון מטפל במעשה האמנות בפרק המוקדש לבצלאל משה . הבולטות הזו של מעבר אל עולם הייצוגים דובבה למכביר בכל העבודות הפרשניות שליוו את היצירה הזו . אלא שכאן מוצע מהלך ממוקד בתיאור של פעולת הציור או הכתיבה , שהיא מוזרה מבחינת הפרקטיקה שלה : הציור על עורו של הדג . פעולה זו הובחנה כאמור אצל פרשני עגנון כמקבילה לציור על עורו של הכלב בלק ברומן תמול שלשום . אולם הקבלה זו של שתי היצירות אינה ממצה את מעמדה כפרדיגמה מיוחדת של ייצוג : ׳הכתיבה על עור חיה׳ . ההיבט הראשון שיש לתת עליו את הדעת , כרוך בפעולה היהודית הקמאית והריטואלית של כתיבת התורה על יריעות קלף שהיא רישום טקסט קדוש על עור חיה . הנושא הזה קיבל , כידוע , נפח משמעותי גדול בסיפור ׳אגדת הסופר׳ . ואולם הקריאה ב׳מזל דגים׳ חייבת להשיב את הפעולה הזו אל חיקה הקמאי , אל היחסים שבין הריטואלי והסימבולי שבמסגרתם הוסדרו היחסים בין הקדושה , ייצוג...
To the book |
|
|