ג. האושפיז הקדוש – 'קהילת הגלות' מתפללת או מדברת?

צל אסון הוטל על סיפור הייסוד של העיר בוטשאטש ועל סיפורי עיר ומלואה . ׳צל׳ – משום שהייעוד האסכטולוגי שהקהילה נצטוותה לציית לו מתוכה לא התמלא והוא יעיב מעתה על חייה . לא משום שנסיבות היסטוריות מנעו זאת , אלא משום שהקהילה הוסטה מהצו , אף כי בתום לב , בכך שדחקה את מילויו מרגע אחד של ההווה למשנהו ולבסוף הרחיקה אותו לעתיד בלתי מסוים . כמו בכל מבנה אמנותי פלסטי גם בסיפוריו של עגנון הצל מקנה לכל סיפור בקובץ נפח אסתטי ופואטי , שהוא שיעור קומתו המטפיזי , שמתקבל מן הצל שהוטל על עיר ומלואה בסיפור הראשית המוחמצת של בוטשאטש . זו הייתה נקודת התחלה של בריאת קוסמוס עיירתי פגום , אם כי מכמיר לב ואהוב על מספרו , וממנה נולדה העמדה קבועה של הבמה האפית בסיפור , שמרחביה מוארים בתאורה 27 יצחק בער , גלות ( תרגום : ישראל אלדד ) , ירושלים : מוסד ביאליק , , 1980 עמ׳ קז - קח . 28 בפרגמנט הסיפורי ׳מראה העיר׳ עגנון מבחין בין טבע סביבתי נכרי ובין טבע לגנדרי שהעיר היהודית מולידה אותו בשביל אזרחיה : ׳יש מן הצפרים שהורתן ולידתן בעירנו , ויש מהן שדרך טיסתן הגיעו לעירנו [ ... ] ולימדו עצמן לצייץ כצפרים שבעירנו . ומי שיודע...  To the book