ג. מי מלבה את השנאה בסיפור 'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'?

החכם הטוחן שומר על רציפות הקשר עם המגיה של עידן הרחיים שלו ומעביר את הקיום הבלתי מופרד , החייתי הטורפני שלו עצמו , הבלתי מובן שלו לעצמו , אל המקום שגלה אליו . נדמה כי עוצמה מגית קמאית זו מבצבצת מבעד לסיפור הסכולסטי של עגנון בעל כורחו ובניגוד לרצונו . המספר משמיע את קולו של הקולקטיב העממי השומר על רצף חווייתי לחומרי תשתית אלה שנדחקו אל חיי הספר הכפריים ואל הדיבור הלוקלי היידי האידיומטי שלהם . זהו גם האופן שבו משה פנחס מגלה את הרצף הזה כצורה מיוחדת של שנאה אל ר׳ שלמה , כרגש בלתי נכבש : אמר לה , אותו אדם שאני שונאו הוא מבקש טובתי . אמרה אמו , טובתך הוא מבקש , למה אתה שונא אותו ? אמר ר׳ פנחס , שונא אני אותו משום שהוא מביא אותי לידי מידה מגונה זו של שנאה . אמרה הזקנה , איני מבינה מה אתה סח . אמר לה , אף אני איני מבין , אלא כך הוא הדבר ואיני יודע לפרש […] ( עמ׳ . ( 23 לשנאה של משה פנחס יש אפוא מקור פנימי שאינו מובן לו עצמו . זוהי אי מודעות לקשר הבלתי נפסק שלו אל מוצאו הטוחני המגי . הוא מבין את הכוח שיש לר׳ שלמה כגורם מעורר , אבל הוא אינו מסוגל להבין כי ר׳ שלמה הוא שהפעיל בדיבור הפולקלורי היי...  To the book