מחשבה בפתח

מנוסת הבדיוני מצל הממשי הפרוזה של עגנון אין לה ראשית גרעינית ואין לה ענפים של סיום . יצירת עגנון , כל עוד כותבה העניק לה חיים , הייתה ׳יקום מתפשט׳ . הנרטיב של הפיזיקה המודרנית הוא כמדומה המטפורה ההולמת את המטפיזיקה שלה . על צורת ה׳התפתחות׳ הזו של כתיבה הנולדת מתוך עצמה העיד עגנון : ׳בעל דמיון ואין צורך לומר בעל חזון , שכבר בזמן שעוסק בכתיבת ספר אחד כבר מראים לו שלושה עשר ספרים אחרים שמבקשים להיכתב על ידו׳ ( ׳יוסף חיים ברנר בחייו ובמותו׳ , מולד , יט ( יוני , 1961 עמ׳ . ( 281 ההתחלות של יצירת עגנון , לא אלה הכרונולוגיות מתקופת בוטשאטש , שאברהם באנד כינה אותן בצדק ׳עגנון לפני היותו עגנון׳ ( במאמר היסטוריוגרפי ביוגרפי הנושא שם זה , מולד , כא ( , 1963 עמ׳ , ( 63 - 54 אינן נופלות ביופיין ובמורכבותן מאלה שכתב בערוב ימיו . באיזה אופן יכולה להיחשב הפרוזה של ׳והיה העקוב למישור׳ רק כבשורה מוקדמת לסיפורי עיר ומלואה ? ההתחלות של עגנון קודמות לסיום רק בסדר לינארי שמייצגת הביוגרפיה הממשית של כותבן . היקום הספרותי הבדיוני שלו היה מוגמר בלידתו , הוא היה כולו ׳שם׳ – בלי ראשית ובלי אחרית . כן אין בו , בי...  To the book