הפולמוס על השימוש בתרופות ובטיפולים אירציונליים

בתרבות הרפואית העממית של העולם הקדום בכלל , וימי הביניים בפרט , רווח השימוש בתרופות נטולות כל בסיס אמפירי ( להלן : " תרופות אירציונליות " , " תרופות מאגיות " או " סגולות " ) . במחקר הנוכחי נזכרה שורה של סממנים שהשתלבו במרשמים או בטכניקות טיפוליות מאגיות . אחת הדוגמאות הבולטות לחומרים בעלי אופי מאגי היא מוצרים מגוף האדם , כגון שיני מת , עצמות , גולגלות ואף הפרשות בעלות ריחות דוחים , למשל שתן וצואה ( על חומרים אלה ראה בערכיהם ) . אין ספק כי מבחינה היסטורית התפתחותן של טכניקות ריפוי סגוליות נעוצה בחוסר האונים ואי היכולת של הקדמונים להתמודד עם בעיות רפואיות אקוטיות או מגפות ענק , וזאת בהיעדר כלים וידיעות רפואיים מתקדמים . אך היה לכך גם בסיס תאולוגי תרבותי . השימוש בתרופות או טקסים טיפוליים לא רציונליים הושתת על האמונה כי מקור המחלות בכוחות על השולטים באדם ובגורלו ( שדים ודמונים ) ובחשיבה סמלית כי ניתן לטפל בכוחות מטאפיסיים באמצעות טכניקות מאגיות החורגות אף הן מהרציונל האנושי . הקדמונים האמינו כי באלמנטים שונים , כגון בעלי חיים , צמחים , מחצבים ( אבני חן למשל ) , גרמי שמים ( מאגיה אסטרלית ...  To the book