סבון

סבון – טיפולים רפואיים בספרות היהודית והמוסלמית מימי הביניים תוארו שימושים רפואיים מגוונים בסבון . רבי נתן בן יואל פלקירה ( ספרד , המחצית השנייה של המאה ה 13 ) מייחס לסבון סגולות ריפוי וחיטוי למגוון תחלואים בעור ובקיבה : " ידיח לכלוך השער . והוא מנגע ומעפש [ מסיר נגעים ועיפוש ] ויוריד הגרב והחיכוך [ = כינוי לנגעי עור ] . ויסיר באישות האצטומכא והפסדה וינקה רטיבותה . מועיל לכאב הירך מבלגם [ = ליחה ]" . רבי חיים ויטאל ממליץ לטפל בילד הסובל מכאבי בטן או מהפרעות בעיכול באמצעות מריחה של תערובת בורית חדשה וסממנים נוספים על האזור הכואב . כמו כן מייעץ ויטאל להניח על פצע תחבושת המכילה סבון מגורר . טוביה הכהן ( מץ , מאה › 1 ) מזכיר פתילה ל " הורקה " ( שלשול ) המוחדרת דרך הרקטום ומורכבת ממלח ובורית . טיפולים בכאבים בגוף באמצעות סבון תוארו בתקופות מאוחרות יותר . כתרופה ל " כאב פודגרה ( הערמאטיס ) " , היינו כאבי פרקים ( ראומטיזם ) , מציע רבי אברהם שפרלינג ( ליטא , מאות 20 – 19 ) לסוך את האיבר החולה במשחה רפואית הכוללת חתיכות סבון קטנות מומסות ביין שרף . רבי שמואל הלר ( צפת , מאה 19 ) ממליץ לטפל בכא...  To the book