אספלנית, מלוגמא ורטייה

בספרות חז " ל ובספרות הבתר תלמודית נזכרו שלושה כינויים מרכזיים לאמצעי חבישה שונים : אספלנית , מלוגמא ורטייה . ברגיל , כללו אלמנטים רפואיים אלה שני רכיבי יסוד : א . מצע מהצומח או מהחי ; ב . משחות או סממני מרפא שנמרחו על המצע . בספרות התלמודית הובאו מסורות שונות לגבי הרכבן של תחבושות אלה , עובדה המצביעה על פרקטיקות רפואיות מגוונות של הכנתן . לפי מסורת בבלית אחת מרחו על האספלנית שבע מנות חלב ומנה אחת של דונג ( שבת קלג ע " ב ) . לפי מסורת אחרת האספלנית הכילה חלב וזפת ( שרף ) של עץ ( שם ) . לטענת רש " י היו אספלניות מוצלחות וכאלה שלא . הרכבן של האספלניות נשמר בסוד כדי שלא יוכל כל אדם להתקין אותן לצורכי מסחר ( שם ) . מלוגמא תוארה כתחבושת שכללה קמח דגנים , עיסה לעוסה בפה של לחם ותאנים שהונחו על מצע החבישה . רכיבים אלה נזכרו בימי הביניים גם אצל הרמב " ם , ויש לשער מכך שמסורת התקנת התחבושת הייתה מקובלת עד לזמנו . 13 בבלי , מכות כא ע " ב . 14 ראה ארחות חיים , דיני פיאות הראש והזקן , אות ד ; תולדות אדם וחוה , נתיב יז , חלק ה , דף קנט , טור ב ; שולחן ערוך , יורה דעה , סימן קפ , סעיף ג . 15 ראה שו ...  To the book