|
|
אנגלית : ; Sulphur ערבית : כברית ; יהודית בבלית : כבריד גופרית היא יסוד אלמתכתי פריך ורך שצבעו צהוב והיא נפוצה הרבה בטבע . הגופרית הייתה ידועה מאז ומעולם לרוב עמי התרבות . במצרים השתמשו בה באלף השלישי לפני ספה " נ להכנת צבעים וחומרים קוסמטיים . אצל היוונים והרומים הקדמונים שימשה הגופרית כחומר דלק ועשנה שימש לחיטוי . ברפואה הערבית של ימי הביניים וברפואה היהודית עממית שימשה גופרית למגוון טיפולים חיצוניים , כגון מחלות עור , פצעים , דלקות וכאבי פרקים . לטענת הרמב "ם רחיצה במים המכילים בורית [ = סבון ] וגופרית מנקה את הגוף ומייבשת אותו . גופרית שאינה שרופה מועילה לריפוי " חבורות העצבים " , היינו לטיפול בפצעים או באיברים מעוכים . רבי חיים ויטאל מנה את הגופרית במשיחה לטיפול בפצעים ובקשקשת הראש 62 ראה רש " י בפירושו לבבלי , שם ובפני משה וקורבן העדה בפירושם לירושלמי , שם . 63 ברגמן , הפולקלור , עמ ' . 185 על תפיסה רפואית עממית זו ראה גם ערך איברי מתים לטיפול מאגי באפילפסיה . › 6 אנציקלופדיה עברית , כרך יא , ערך " גפרית " , עמ ' . 150 – 1 › 9 על השימוש בגופרית כחומר ניקוי ראה שמש , סבונים . 65 ר...
To the book |
|
|