הספר סוקר תקופה המתפרסת על פני קרוב לאלף שנים , מהמאה העשירית ועד לסוף המאה העשרים , פרק זמן המוגדר מבחינה היסטורית כימי הביניים והעת החדשה . החלוקה ההיסטורית של " ימי הביניים " ו " העת החדשה " בתולדות ישראל אינה זהה לזו של ההיסטוריה הכללית של העמים . בהקשר מחקרי זה , העוסק בתחום הרפואה והפרמקולוגיה , מקובלת עלי החלוקה שהציע יהושע ליבוביץ , שמבחינת הרפואה העברית אסף הרופא הוא הפותח את התקופה של ימי הביניים וטוביה הרופא ( 1729 ) חותם אותה . באופן עקרוני , מבחינה היסטורית תחילתה של תקופת ימי הביניים בראשית הכיבוש המוסלמי במאה השביעית , והיא כוללת מבחינת תולדות היהודים את תקופת הגאונים ( 589 / 1038 ›– 89 לספה " נ ) . ביחס לחומר הספרותי רבני בחרתי להתמקד במחקר זה במקורות ה " ראשונים " ו " האחרונים " ( ראה להלן הגדרה ) , שראשיתם פחות או יותר בתקופתו של רבי שלמה יצחקי ( רש " י ) , פרשן המקרא והתלמוד הנודע ועד לפוסקים בדור האחרון . בעולם ההלכה והפסיקה מכונה התקופה הנידונה במחקר שלפנינו תקופת ה " ראשונים" וה " אחרונים " . מקובל שאת קו הגבול המפריד בין שתי התקופות מציין פוסק ההלכה 19 ראה ת ' ור...
To the book