'אמונה' במקרא

משמעות השורש אמ " ן במקרא היא אמון , נאמנות , אמינות , מחויבות וכדומה . כמעט אין למצוא במקרא דוגמאות שלפיהן משמעותו היא קבלת אמתותן של טענות מסוימות . השורש אמ " ן מופיע במקרא לראשונה בהבטחה לאברהם : אחר הדּברים האלּה היה דבר ה ' אל אברם בּמּחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שׂכרך הרבּה מאד . ויּאמר אברם אדני ה ' מה תתן לי ואנכי הוֹלך ערירי וּבן משק בּיתי הוּא דּמּשׂק אליעזר . ויּאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן בּיתי יוֹרש אתי . והנה דבר ה ' אליו לאמר לא יירשך זה כּי אם אשר יצא ממּעיך הוּא יירשך . ויּוֹצא אתוֹ החוּצה ויּאמר הבּט נא השמימה וּספר הכּוֹכבים אם תוּכל לספּר אתם ויּאמר לוֹ כּה יהיה זרעך : והאמן בּה ' ויּחשבה לּוֹ צדקה ( בראשית טו . ( 6 - 1 ה ' מבטיח כאן הבטחה לאברהם אבינו . אברהם מאמין בה ' , ואמונה זו נחשבת לו לצדקה . משמעות אמונתו היא ללא ספק ביטחונו שה ' יקיים את הבטחתו . לא ייתכן שמשמעות המילה ' והאמן ' היא שאברהם הסכים , למשל , להיגדים המבטאים את מציאותו , את אחדותו ואת אי – גשמיותו של ה ' . וכי אדם שפוי מדבר עם ישות שהוא מטיל ספק בקיומה ?! וכך אנחנו קוראים במלחמת יש...  To the book