'אמונה'

כשמאמינים באידאל ) . בני אדם שבכנות מחזיקים בטענות הכרתיות ( כגון ביחס לנזקי העישון ) ואין הדבר משפיע על התנהגותם כל עיקר , הם תופעה שכיחה . אמנם בחיי היום – יום אנחנו מצפים שהצהרות בדבר אמון ונאמנות יקבלו ביטוי ממשי בהתנהגות ההולמת את ההצהרות . בהיעדר התנהגות כזאת , מוצדק לפקפק בכנות ההצהרות . כדי להבין מדוע אימץ הרמב " ם עמדות לא מסורתיות אלה , מן הראוי לדון בהגדרתו את שני המונחים : ' אמונה ' ו ' אדם ' . בשיח היום – יומי אנו מבחינים בין ' להאמין ב - ' ובין ' להאמין ש - ' . זו הבחנה אמתית , ואדגים אותה בשתי דוגמאות . מעשן כבד מתפלסף על נזקי העישון , אבל בו בזמן פולט עשן מסיגריה בלי פילטר וקובע בכנות ( לכאורה ) : ' אני בהחלט מאמין שהעישון הוא הרגל מגונה , דוחה ומסוכן ' . האם עלינו לחשוב כי המעשן שלנו משקר ? האם עלינו לראות בו צבוע המנסה להוליך שולל אותנו או אותו עצמו ? ודאי שלא . כולנו מחזיקים בעמדות הדורשות מאתנו התנהגויות תואמות , ובכל זאת לא תמיד אנו עומדים בכך . היוונים נתנו שם לחולשה הזאת : ' אקראסיה ' , כלומר חולשת הרצון . והדוגמה השנייה : אישה מצהירה שהיא מאמינה בבעלה . אין סיבה...  To the book